ג׳יי פי מורגן צ׳ייס דיווח ב־13 באוקטובר על רווח נקי של 15.3 מיליארד דולר ברבעון השלישי של 2026, שהם 5.57 דולר למניה. ההכנסות החשבונאיות הסתכמו בכ־50.2 מיליארד דולר. לצד התוצאות הודיע הבנק כי צמצם את הרכישות החוזרות של מניותיו כדי לפנות הון להשקעה בפעילות ולתמיכה בלקוחות.
ההפסד ששינה את השורה התחתונה
בתוצאות נכלל הפסד של 658 מיליון דולר לפני מס מניירות ערך להשקעה. לפי הבנק, בניכויו הרווח היה מגיע ל־15.8 מיליארד דולר, או 5.75 דולר למניה. זהו נתון מותאם, שאינו מחליף את הרווח החשבונאי. ההבחנה שימושית מפני שהיא מאפשרת לראות גם את הפעילות השוטפת וגם את המחיר של החלטות שנעשו בתיק ההשקעות.
האשראי התרחב, ההפרשות נשארו חלק מהחשבון
היקף ההלוואות הממוצע גדל ב־10% לעומת התקופה המקבילה, והפיקדונות הממוצעים עלו ב־8%. עלויות האשראי עמדו על 2.7 מיליארד דולר. ברבעון חולק דיבידנד של 4.4 מיליארד דולר, בעוד הרכישות החוזרות נטו הסתכמו ב־664 מיליון דולר. אלה מדדים שונים: פיקדונות הם מקור מימון, הלוואות הן נכס עסקי, וחלוקה לבעלי מניות היא שימוש בהון.
מה מלמדת הקטנת הרכישות
מבחינה כלכלית, רכישה חוזרת מקטינה את מספר המניות שבידי הציבור. בהנחה ששאר הנתונים קבועים, הדבר יכול להגדיל את הרווח למניה גם בלי שינוי ברווח הכולל. הפניית כסף לצמיחת העסק עושה פעולה אחרת: היא משאירה משאבים בתוך הבנק, אך גם מחייבת להראות שהשימוש העתידי בהם מצדיק את הסיכון ואת עלות ההון.
ריבית גבוהה אינה פועלת בכיוון אחד
לבנק יש בעת ובעונה אחת נכסים שמניבים ריבית והתחייבויות שעליהן הוא משלם ריבית. לכן שינוי בריבית עשוי להשפיע אחרת על ההלוואות, על הפיקדונות ועל תיק ניירות הערך. גידול במאזן לבדו אינו מספיק כדי להעריך את התוצאה; נדרשת גם בחינה של מחיר המימון, איכות הלווים וההוצאות הכרוכות בהרחבת הפעילות.
המבחן בדוחות הבאים
המשך המעקב צריך להפריד בין שלושה תהליכים: צמיחת הפעילות, הפסדי האשראי והקצאת ההון. רבעון רווחי יכול להתקיים לצד צורך להפריש יותר לחובות, והקטנת רכישות אינה כשלעצמה הוכחה למצוקת נזילות. את כיוון השינוי יהיה אפשר להעריך באמצעות סדרת דוחות והשוואה עקבית של אותם מדדים, ולא מתוך מספר בודד בכותרת.