לא מוסד, אלא שכנים מבחירה
שמונה מחברי האגודה לדיור משותף בישראל, אד״ם, שכרו דירות באותו פרויקט בירושלים: לכל אחד בית פרטי, ולצדו חברים שבחרו לחיות בקרבתו. הקהילה החלה לפעול ב־2020. דוד מנצ'ר, ממייסדי האגודה, מתאר את הבחירה כהיערכות להזדקנות, בעקבות הקושי של הוריו להכיר בכך שביתם כבר אינו מתאים לצורכיהם.
הדרך עברה דרך מגבלת הנדל״ן
ראשית ההתארגנות היתה ב־2013, בשיחה בין חברים עולים על הטיפול בהוריהם המזדקנים. שרה קרמר מתארת כיצד הניסיון למצוא מקום משותף נתקל בפערים בין יכולות כלכליות, העדפות מגורים ונכונות לעזוב בית קיים. בהמשך התגבשו קבוצה ירושלמית שחיפשה מגורים משותפים וקבוצה באזור כפר סבא שהתמקדה גם בפעילות קהילתית.
לשכור קרוב, בלי לקנות יחד
ב־2019 שמעה אידל רוס על מתחם השכירות ארוכת הטווח חלומות ארנונה בירושלים. לדברי קרמר, הפנייה הראשונית להסכם קבוצתי נדחתה, אך בתקופת הקורונה הושגו הנחה בשכר הדירה וזמן להתארגנות. המעבר התבסס אפוא על שכירת דירות, ולא על רכישה משותפת של נכס. מנצ'ר מתאר את הקרבה הפיזית כמאפשרת קשר יומיומי ומפגשים מזדמנים בחצר.
העזרה אינה חייבת להיות גדולה
סוזן אלסטר מדגישה את האפשרות לבקש משכן עזרה קטנה, או להיפגש בלי להידרש לתכנון מורכב. קרמר מתארת מערכת יחסים שבה אותם אנשים יכולים לבקש סיוע וגם להעניק אותו. לורי לאבי מספרת שהחברים מציעים עזרה בזמן מחלה, לרבות הסעה לרופא או הבאת דבר נחוץ. בעיניה, המטרה היא להמשיך לחיות בעצמאות באמצעות ההישענות ההדדית.
גם לקהילה יש שאלות פתוחות
לצד היתרונות, לאבי ומייקל סייג'ר מציינים שהקבוצה קטנה מכפי שהיו רוצים. לאבי מבקשת קהילה שיש בה די אנשים כדי לאפשר בחירה בקשרים, בלי לאבד את האינטימיות; סייג'ר רואה בה מעין משפחה מורחבת, לצד המשפחה הביולוגית. גם הבדלים באורח החיים דרשו מחשבה: קרמר מספרת שהקבוצה כוללת אורתודוקסים, חילונים ורפורמים, ושכבר בתחילת הדרך נדון השימוש בשטח המשותף בשבת.
פרשנות: העצמאות משנה צורה
הסיפור הזה מציע הבחנה בין מגורים לבד לבין התמודדות לבד. לפי עדויות החברים, הדירה הנפרדת אינה עומדת בניגוד לתלות הדדית שנבחרה מראש. אין בעדויות כשלעצמן הוכחה שהמודל מתאים לכל אדם או מחליף טיפול מקצועי; הערך שהן מציגות הוא מעשי ומוגדר יותר: האפשרות לבנות קשרי עזרה עוד לפני שמבקשים מהם לשאת את מלוא משקל ההזדקנות.