הצלחה עולמית, שאלת מיקום מקומית
מנכ״לית ונשיאת IATI, קרין מאיר רובינשטיין, מזהירה בטור עמדה כי הצלחת ההייטק הישראלי אינה מבטיחה שמרכז הפעילות שלו יישאר בישראל. היא מבדילה בין התרחבות בינלאומית, שלדבריה חיונית לחברות ישראליות, לבין מעבר של קניין רוחני, מחקר ופיתוח ומוקדי ניהול לחו״ל. זו אזהרה מפני סיכון לעתיד, ולא טענה שהענף כבר מצוי במשבר: רובינשטיין עצמה מתארת תעשייה חזקה ועמידה, אך סבורה שיש לבחון היכן נבנה הערך הכלכלי שלה.
הפער שמתחת לנתוני הצמיחה
לפי הנתונים שמציגה רובינשטיין, בשנת 2025 היווה ההייטק 18.3% מהתוצר הישראלי והיה אחראי לכ־58% מהיצוא. מול הנתונים האלה היא מציבה שינוי בהרכב התעסוקה בחברות הייטק ישראליות פרטיות: חלק העובדים המועסקים בישראל ירד מ־69% בינואר 2019 ל־62% במרץ 2026. לדבריה, רוב הגידול בתעסוקת החברות האלה מחוץ לישראל מתרחש בארצות הברית, ולא רק במכירות ובשיווק אלא גם במו״פ ובהנהלה הבכירה. הנתון מתייחס לחברות פרטיות, ולא לכלל המועסקים בענף.
התאגדות בחו״ל: שני מדגמים, שתי מגבלות
רובינשטיין מדווחת כי בסקרי IATI בקרב משרדי עורכי דין המלווים את הענף, 45% מתוך 460 סטארטאפים חדשים שנבחנו בשנת 2025 בחרו להתאגד מחוץ לישראל, לעומת 20% בשנת 2022. היא מציגה גם בדיקה ממוקדת של כ־30 השקעות Seed משמעותיות, בהיקף של יותר מ־$20 מיליון, בשלוש השנים שקדמו לפרסום: יותר מ־85% מהחברות שנבדקו התאגדו כחברות אמריקאיות. היא מדגישה שהבדיקה השנייה אינה מייצגת את הענף כולו. את הנתונים יש לקרוא כדיווח שלה על הבדיקות, ולא כממצאים שאומתו כאן מול חומרי המחקר המקוריים.
שער החליפין כשיקול עסקי
לצד שאלת ההתאגדות, רובינשטיין מצביעה על החשיפה של חברות המכניסות דולרים ומשלמות חלק ניכר מהוצאותיהן בשקלים. לדבריה, התחזקות השקל מייקרת את ההוצאות בישראל במונחים דולריים, מקצרת את משך הפעילות שהמימון שגויס יכול להספיק לו, ועלולה להשפיע על בחירת המקום שבו יורחבו צוותים. היא אינה מציגה את שער החליפין כהסבר יחיד למעבר פעילות לחו״ל, אלא כשיקול נוסף בתחרות על מיקום הצמיחה של החברות.
מה היא מבקשת מהממשלה
הצעדים שרובינשטיין מציעה כוללים יצירת ודאות במיסוי, ברגולציה ובתמריצים, ועידוד חברות להשאיר בישראל קניין רוחני, מו״פ וניהול. היא קוראת גם לחיזוק תמריצי ההשקעה בשלבי Seed ו־Early Stage, להנגשת תשתיות מחשוב מתקדמות ולהכשרה ולהסבה של עובדים לעידן הבינה המלאכותית. אלה המלצותיה למדיניות, ולא צעדים ממשלתיים שעל יישומם דווח בטור.
ניתוח: לא רק כמה מצליחים, אלא היכן
ההבחנה החשובה בטיעון של רובינשטיין היא בין הצלחה עסקית של חברות שהקימו ישראלים לבין היקף הפעילות שהן משאירות בישראל. בהתאם לכך היא מציעה לבחון הצלחה גם לפי מקום ההתאגדות, העסקת העובדים, מושב ההנהלה, פעילות המו״פ והחזקת הקניין הרוחני — ולא רק לפי אקזיטים. הנתונים שהיא מביאה אינם מוכיחים שכל התאגדות בחו״ל מובילה להעברת הפעילות לשם; החשש שהיא מעלה הוא מפני הצטברות של החלטות כאלה לאורך זמן.